27th of Av, 5785
A Talk on Current Matters: From a Shmuz Delivered by HaGaon Rav Chaim Mendel Brodsky Shlita
Rosh Yeshiva, Yeshiva Gedolah of Toronto
Delivered before a group of talmidim
To preserve the form of the words as they were spoken without any changes that might cause the intent to be imprecise, we have tried to bring it in writing word for word in the form of the spoken words at the time:
We live in a time when the outside world has corrupted its ways and has descended dramatically in all concepts of human dignity, menschlichkeit, and every form of humanity. We should not think that this does not affect our world. Baruch Hashem, we are fortunate that we have our world—the world of Torah—but we must guard it above all else so that these influences do not penetrate it, and preserve with all dearness the understanding of the foundations of Yiddishkeit so that they do not cool or become degraded.
I am expressing the thoughts of my heart, and what I am about to say is not for a newspaper, I am speaking here as a father speaking to his sons around his table. This is what I feel here—a relationship of a father to his sons, and we are speaking “among ourselves.”
At a time when the winds of the world penetrate our camp, winds that are very strange to the Yiddishkeit that we know.
There is a concept of “losing the sense of smell”, and when it comes to Ruchniyus, we must not lose our “sense of smell”. We were not born today, and we were privileged to see great people and what the form of Yiddishkeit was like for them, and when there are certain things that don’t smell right, it’s hard to remain silent
I am not a person to speak publicly, and I speak only within my own dalet amos, and here this is my dalet amos. A person has the right at his own table to express the feelings of his heart, and he expresses them to those close to him.
When one needs to speak, even if speaking to understanding people, there is a possibility that the words will reach the ears of someone who will not understand them properly and will interpret them according to his own desire and not according to our intention. However, we find at the time of the creation of Adam that Hashem Yisbarach said, “נעשה אדם,” and the Midrash says: רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר בשעה שהי’ משה כותב את התורה הי’ כותב מעשה כל יום ויום כיון שהגיע לפסוק הזה שנא’ ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמר לפניו רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים אתמהא. אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה אמר לו הקב”ה משה, האדם הזה שבראתי לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני והן אומרים לו למד מן בוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת, עכ”ל.
What is Hakadosh Baruch Hu saying? That one must speak with derech eretz, and regarding the concern that some will err, on that it is said, whoever is a “רוצה לטעות” and wishes to err, let him err. And there is no shortage of those who are “רוצה לטעות”, and we speak to those who are not “רוצה לטעות”. And if, Chas V’shalom, it reaches the ears of someone who is a רוצה לטעות, that is their issue, and we do not need to concern ourselves with them. In the commentary of the מהרז”ו on that Midrash he explains, “‘לאיש כזה אין לנו לחוש לטעותו שהרי יטעה עכ”פ,” when there is an agenda, he will err anyway, and nothing will help.
There are certain things that we have never seen, and we must never see them. We cannot justify such conduct by attributing it to ירידת הדורות. These are things that are the opposite of everything that we understand in Yiddishkeit
That there could be a reality where ehrliche Talmidei Chachamim and chashuva Talmidei Chachamim that go into an Inyan for a צורך with an Achrayus, and with Ehrlechkeit, and I am not talking שלא בידיעה, I KNOW WHAT I AM TALKING ABOUT. [On a blatt Gemara I can’t say I know what I am talking about, but on this I can say “I know what I am talking about”] and now they are pursued and degraded, and a metzius is created where there is an chasuve beis din of important Talmidei Chachamim, and they can degrade such a beis din [certainly there are sometimes instances of what is called a “rogue beis din” There are sometimes people that are אנשים שאינם מהוגנים that make themselves into a beis din, and there we must be careful], but to attack a Chasuva beis din and degrade them and make them into nothing?!
When there is a halachic discussion, there can be two opinions, and there are many rulings issued by important batei din in the previous generation where there is room for a Torah scholar to disagree with them as is darkah shel Torah. And if they do not reach agreement, even to write an entire book with Torah words based on which he rules differently. In this case, they can do the same. But with that, one dismisses and makes a beis din into nothing? Chalila! Such a thing has not been heard, such a thing should not be heard.
And also that it becomes a topic in the street, and everyone becomes a מאן דאמר on it, learning from this and thinking that it is permitted to do so!
I say to you, such a thing could not have happened in the previous generation in any place, not here and not in any place—this is a הימעל’ס געשריי!
“את ה’ אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים,” which Shimon HaAmsuni was פורש so that one should not include another יראה, until Rabi Akiva came and said that this includes the honor of Talmidei Chachamim, that it is not another fear, but harming a Talmid Chacham is harming the honor of Hashem, for the honor of Hashem in the world is founded on the honor of Talmidei Chachamim, as Rabbeinu Yonah writes. And to make the honor of Talmidei Chachamim degraded among people, so that it becomes a mockery in everyone’s mouth, this is harming the honor of Hashem and Yiras Shamayim.
Certainly, the seriousness of halacha must be guarded above all, and here everything WAS done with great Achrayus. If they want to write a Tshuva, let them write a sefer about it, and that is the way of Torah. I am not coming to protest; I sit in my house, but I want our people, our B’nei Torah who have straight understanding, not to be confused by this.
And here the degradation is of Talmidei Chachamim on both sides, and everyone can sense that other forces are involved here—gangsterism—and there are hooligans involved here who are turning the wheels.
This is a cry to the heavens!
And we have a problem: how do we process such a thing, that they use the names of great people.
How do we relate to this?… I want to say something about this, and it is an Eidele refined thing. I am saying this in this room “to our people.” There is no need for the great people to be degraded by anyone from either side of the matter. We are talking here about great people, כולם אהובים כולם ברורים. There is an important point, and I want to tell you a story to highlight this point. Everyone knows that there was at that time a sharp controversy in Eretz Yisroel where Rav Yosef Chaim Sonnenfeld had to wage a sharp campaign against Rav Kook. Others, when they hear sharp criticism, think that this means the person becomes “written off.”
I will tell you an incident that happened to me when I was a yungerman. There was a period when I was close to Rav Elyashiv, and it was Chol HaMoed Sukkos, and I was sitting in his sukkah. In the middle, his mechutan, Rav Shlomo Zalman came to visit him, and I tried to leave the sukkah, thinking it was not my place to stay. However, Rav Elyashiv commanded me to stay, and I had the opportunity to observe. The entire visit, they spoke words of Torah and important stories, and it all revolved around Rav Kook, saying things over from him and they said in his name what he showed from a certain Tosafos. I am telling you this as an introduction to the following story that Rav Chaim Nussbaum shlita of Toronto told us. His great-grandfather was present at ברכת החמה that was in Yerushalaim around the year 5680 in the Old City, and it was about two weeks before Pesach. After ברכת החמה, the people greeted each other that we should be zoche to return here in two weeks to bring the Korbon Pesach with the coming of Moshiach. One of the people there called out to Rav Yosef Chaim, “And what will you do if Rav Kook will be the Kohen Gadol?” [Loaded question], And Rav Yosef Chaim answered, “A Kohen Gadol he should be, just not the Rav of Yerushalaim.” We see here the form of a controversy in its proper format, that at the same time one needs to wage a very sharp campaign, there is the distinction that “Kohen Gadol he should be, just not the Rav of Yerushalayim.” The person remains in his full importance, to the point that he could be the Kohen Gadol who enters the Kodesh Hakadashim and is the most Heilig person in all of klal Yisrael, upon whose Avoda the entire Jewish people depends. But there is a campaign with full firmness that he should not be the Rav of Yerushalayim. Is this called harming and degrading when speaking like this? There is such a reality. This is how a controversy once looked, where they knew how to “appreciate” even when there is criticism; it is not a contradiction. There is no need for anyone’s Kavod to be degraded here. And it is not degradation to say that he should be Kohen Gadol, just not the Rav of Yerushalayim.
But this “plague” should not creep in among us, there can be such a metzius. Now is a time when the outside world is a crazy world, and when there is such a situation, something of it penetrates into us, and we must guard against it very much so that we are not harmed by it and that the yashrus of our intellect is not damaged.
When I speak, who am I to speak? I am speaking to myself. My job is to transmit the mesorah as I saw from my father and the Mesorah I saw from my father-in-law [Rav Nochum Partzovitz Zatzal]. And I can say with full confidence that I know how my father-in-law, would relate to this, and how [my grandfather] Rav Chaim [Shmulewitz] would relate to this—there is no question.
Once we spoke about the Dubner Maggid, and it is worth repeating how he explains the words of the Midrash on the verse ” אחות לנו קטנה ושדיים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה “We have a little sister”—this is Avraham Avinu, the pasuk speaks at the time when Hakadosh Baruch Hu came to rest His Shechina upon Avraham, and this pasuk revolves around that. There was a doubt; the Malachim doubted if they could build upon him the entire klal yisral. And on this it is said, if she is a door, meaning he is not founded in his place but turns on his hinge, he is not worthy to build upon, he endures only for a time. But if she is a wall, meaning he establishes things like a wall, then he is worthy to build upon a silver palace, meaning they can build upon him the entire klal yisrael. And on this Avraham answered, “אני חומה ושדי כמגדלות,” meaning I will in the future establish groups upon groups of Talmidei Chachamim who will nurse the entire klal Yisrael. And it was explained here that there was a doubt about Avraham Avinu that “שדים אין לה” and it is not worthy to build upon him the entire Klal Yisrael, and on this Avraham answered, “אני חומה ושדי כמגדלות.” What was the discussion here?
The Dubner Maggid explains that the doubt of the Malachim was that Avraham Avinu elevated the world to high perceptions, and even though there was a mesorah from Shem and Ever, but Avraham achieved much more than that. And on this the malachim doubted “ושדים אין לה”—from where does he draw his foundations and who are his rabeim on this, without “rebbes” is not a wall, and they cannot build upon him, because today one can think thus and tomorrow think differently. A “wall” is only when it comes from “rebbes” and there is a mesorah on it from generation to generation. And this is what they doubted: who are his rebbes on this? And Torah that has no rebbes is not a wall, and they cannot build upon it. So what is really the answer to this?
We found a solution to this in the Midrash Shocher Tov on the pasuk ” אברך את ה’ אשר יעצני אף לילות ייסרוני כליותי” the Midrash explains that this speaks of Avraham Avinu: “‘אין לי בכל אלה לא מפי רב ולא מפי מורה”. Avraham avinu was saying that he has no Rebbe, ברך ה’ אשר יעצני” שעשה ה’ שני כליותי כמעיין המתגבר, Hashem himself was his rebbe. Avraham avinu could be a talmid and hear the shiur directly from Hakodosh Baruch Hu Himself, and we need Avraham Avinu and his talmidim so that we can hear the shiur. But this is Torah from a “rebbe”! And Torah needs to be from a “rebbe,” and this is what Avraham Avinu means that I establish groups upon groups of Talmidei Chachamim who will nurse the entire klal Yisrael, that the type of Torah I establish is Torah that does not change, Torah that is transmitted from generation to generation, and it is Torah of rebbes transmitted from rebbe to student.
There is Torah with a mesorah from a “rebbe,” and there is Torah without a “rebbe,” and one can distinguish and recognize the difference between them. And what I came to say here is that we have Torah from rebbes, and one can be great to the heavens, but everything needs to be as the rebbes would do. And our rebbes would not allow seeing such a metzius, and there cannot be a lawless world where the honor of Talmidei chachamim is degraded, who are pursued, and those rolling the wheels are of the underworld, figures who do things with cunning, how they sell us everything under a mask…
One should not speak too much. We are talking here about the יראת שמים of every yid, the יראת שמים of the entire klal Yisrael. I would prefer to remain silent, but one cannot remain silent when there is something that harms the ציפור הנפש of כבוד שמים and the honor of the Torah of the entire klal Yisrael.
May hashem help that the Yashrus of intellect and clarity of mind not be harmed, and that we merit the elevation of the Keren of Torah, and that the honor of all Talmidei Chachamim and all the gedolim of the world be preserved in its full form, and that we merit siyata d’shmaya, and that we merit to be נכתב ונחתם for a good year of life and peace and all good.
HEBREW: כ”ז מנ”א תשפ”ה
שיחה בעניני השעה
מתוך שיחת מוסר שנאמרה ע”י הגאון רבי חיים מענדל בראדסקי שליט”א
ראש הישיבה, ישיבה גדולה ד’טאראנטא
נמסר בפני קבוצת תלמידים
כדי לשמור על צורת הדברים כפי שנאמרו בלי שום שינויים שאולי היו גורמים שהמכוון לא יהא מדוייק, לכן ניסינו להביאו עלי כתב מלה במלה כצורת אמירת הדברים בשעתו
אנו חיים בתקופה שהעולם בחוץ השחית דרכו, וירד פלאים בכל המושגים של כבוד האדם ומענטשליכקייט ובכל צורת האנושיות, ואין לנו לחשוב שאין זה משפיע על עולמנו, וב”ה אשרנו שזכינו שיש לנו עולמנו עולם התורה אבל צריכים לשמור עליו [מכל משמר] שלא יחדרו לתוכו השפעות אלה, ולשמור בכל היקרות את ההבנה ביסודות של אידישקייט שלא יתקררו ולא יזדלזלו.
הנני מביע מהרהורי לבי, ומה שאני עומד לומר אינו בשביל עיתון, אלא אני מדבר פה כאב המדבר לבניו סביב לשולחנו, שזהו מה שאני מרגיש פה יחס של אב לבניו ואנחנו מדברים “צווישען זיך”.
בשעה שהרוחות של העולם חודרות לתוך מחננו, רוחות שהם זרות מאד [very strange] ל”אידישקייט וואס מיר ווייסען”.
יש מושג של איבוד של חוש הריח וכשמגיע לרוחניות אסור לנו לאבד את חוש הריח. לא נולדנו היום, וזכינו לראות אנשים גדולים ומהו הצורה של אידישקייט אצלם, וכשיש דברים מסויימים “that don’t smell right, it’s hard to remain silent”.
איני אדם לדבר בשער, ואיני מדבר אלא בד’ אמות שלי וכאן זה הד”א שלי, ויש לאדם ‘רעכט ביי דער אייגענע טיש’ להביע רגשי לבו והוא מביע אותם לאנשים הקרובים אליו.
כשצריכים לדבר, ואפי’ שמדברים אל אנשים מבינים, יש אפשרות שהדברים יגיעו לאזני מי שלא יבינם כראוי ויפרשם לפי רצונו ולא כפי כוונתנו, אמנם מצינו בשעת בריאת האדם שאמר הקב”ה ‘נעשה אדם’ וז”ל המדרש: רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר בשעה שהי’ משה כותב את התורה הי’ כותב מעשה כל יום ויום כיון שהגיע לפסוק הזה שנא’ ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמר לפניו רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים אתמהא. אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה אמר לו הקב”ה משה, האדם הזה שבראתי לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני והן אומרים לו למד מן בוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת, עכ”ל. מה אומר הקב”ה שכך צריכים לדבר ממידת דרך ארץ, ועל החשש שיש שיטעו, ע”ז נאמר הרוצה לטעות יטעה, ולא חסר כאלה שרוצים לטעות, ואנחנו מדברים לכאלה שאינם רוצים לטעות, ואם חלילה יגיע לאזני מי שרוצה לטעות, הרי זה ענין שלהם ואין לנו לחוש להם ועיי”ש בפי’ הרז”ו שמפרש ‘לאיש כזה אין לנו לחוש לטעותו שהרי יטעה עכ”פ’ כשיש agenda יטעה עכ”פ ולא יעזור שום דבר.
יש דברים מסויימים שמעולם לא ראינו ואסור לנו אף פעם לראותם, ואין לנו לתלות ולהצדיק הנהגה זאת בירידת הדורות, אלו דברים שהם ההיפך מכל מה ‘וואס מיר פארשטייען אין אידישקייט’.
שיהי’ יכול להיות מציאות, שיהיו עהרליכע תלמידי חכמים וחשוב’ע תלמידי חכמים, שירדו לדון בענין לצורך באחריות ובעהרליכקייט, ואני יודע זאת בידיעה ברורה איך שטפלו בענין במלוא האחריות [אויף א בלאט גמ’ קען איך זאך נישט איינרעדען אז איך ווייס וואס איך זאג בברירות, אבער דא זאג איך יע בברירות] ועכשיו ירדפו אותם ויזלזלו בהם, ונעשה מציאות שיהי’ בי”ד חשוב של ת”ח חשובים ושיוכלו לזלזל כך בבי”ד חשוב [בודאי יש מציאות לפעמים של מה שנקרא ‘בי”ד rogue‘ של אנשים שאינם מהוגנים שעושים עצמם לבי”ד ומהם צריכים מאד להשמר] אבל להתקיף בי”ד חשוב ולזלזל בהם ולעשותם לכלום?!
כשיש נידון בהלכה, יכול להיות שיהיו שני דיעות, ויש הרבה פסקי דינים שנפסקו בבתי דינים חשובים בדור הקודם, שיש מקום לתלמיד חכם לחלוק עליהם כדרכה של תורה, ואם לא הגיעו לעמק שוה אף לכתוב ספר שלם בדברי תורה שעל פיהם יוצא לפסוק אחרת, ואף כאן יכולים לעשות כן.
אבל ‘מיט דעם שאפט מען אפ און מען מאכט צו גארנישט א בי”ד’? חלילה! ס’נישט געהערט געווארען אזא זאך, ס’טאר נישט געהערט ווערען אזא זאך’.
וגם שיהי’ נושא ברחוב, וכל אחד נעשה מאן דאמר על זה, שלומדים מזה וחושבים שמותר לעשות כן!
אני אומר לכם, דבר כזה לא הי’ יכול לקרות בדור הקודם בשום מקום, לא פה ולא בשום מקום, זה זועק עד לשמים! [ס’איז א הימעל’ס געשריי]
“את ה’ אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים”, ששמעון העמסוני פירש, שאין לרבות עוד יראה אחרת, עד שבא ר”ע ואמר שנתרבה בזה כבוד ת”ח, שאי”ז יראה אחרת, אלא פגיעה בת”ח הרי”ז פגיעה בכבוד שמים, שכבוד שמים בעולם מיוסד על כבוד תלמידי חכמים, כמו שכתב רבינו יונה, ולעשות שיהא מזולזל אצל אנשים כבוד תלמידי חכמים שיהא למשל ולשנינה בפי כל אחד הרי”ז פגיעה בכבוד שמים וביראת ה’.
וודאי הכבדות של הלכה צריכים לשומרו מכל משמר, וכאן נעשה הכל באחריות גדולה, אם רוצים לכתוב מערכה שיכתבו ספר ע”ז, וכך היא דרכה של תורה. איני בא לעשות מחאה, אני יושב בביתי, אבל אני רוצה שאונזערע מענטשען אונזערע בני תורה שיש להם שכל הישר שלא יתבלבלו מזה.
וכאן הזלזול בת”ח הוא בתלמידי חכמים משני הצדדים, ויכול כל אחד להריח שמעורבים פה כוחות אחרים ‘גאנגסטעריי’ ויש פה ‘חוליגאנעס’ שמעורבים פה ומסבבים בגלגל.
דאס איז א הימעל’ס געשריי!
ויש לנו בעי’ how do we process such a thing, שמשתמשים בשמות של אנשים גדולים.
איך מתייחסים לזה?
הריני רוצה לומר דבר בזה, והוא “א איידעלע זאך”. הריני אומר זאת בחדר זה “צו אונזערע מענטשען”, לא צריך שיזדלזלו האנשים גדולים מאף אחד מצדדי המערכה. מדובר פה באנשים גדולים, שכולם אהובים כולם ברורים. יש נקודה ואני רוצה לומר לכם סיפור להבליט נקודה זו. כולם יודעים שהי’ בזמנו מערכה חריפה בא”י שהוצרך הרב יוסף חיים זוננפעלד לערוך מערכה חריפה כנגד הרב קוק. אחרים כששומעים ביקורת חריפה, סוברים שפירושו שבזה נעשה האדם “אפגעשאפען”.
אספר לכם מעשה שבדידי הוי עובדא כשהייתי אברך הי’ תקופה שהייתי מקורב להרב אלישיב, והי’ זה חוה”מ סוכות וישבתי בסוכה אצלו, ובאמצע הגיע מחותנו הרב שלמה זלמן לבקרו, ואני נסיתי לצאת מן הסוכה, שחשבתי שאי”ז מקומי להישאר, אמנם הרב אלישיב צווני להישאר והי’ לי אז הזדמנות to observe, וכל הביקור דברו בו דברי תורה ומעשיות חשובות, וכולו הי’ מוסב על הרב קוק, שאמרו ממנו דברים ואיך שאמרו בשמו איך שהראה מתוס’ פלוני. וזה אני אומר לכם בתור הקדמה למעשה הבא שסיפר לנו הרב חיים נוסבוים שליט”א מטאראנטא איך שסבו [עלטער זיידע שלו] שהי’ נוכח בברכת החמה שהי’ בירושלים בתר”פ’ס בעיר העתיקה, והי’ זה כשבועיים לפני פסח, ואחרי ברכת החמה, בירכו האנשים איש את רעהו שנזכה לחזור לפה בעוד שבועיים להקריב קרבן פסח בביאת המשיח, וקרא שם אחד מהאנשים להרב יוסף חיים ‘און וואס וועט איהר טאהן אז רב קוק וועט זיין כהן גדול’? [Loaded question] וענה על זה רב יוסף חיים ‘כהן גדול זאל ער זיין, נאר נישט ירושליימער רב’. רואים כאן צורה של מערכה כמתכונתו, שבו זמנית שצריכים לערוך מערכה חריפה מאד יש את ההבחנה ש’כהן גדול זאל ער זיין, נאר נישט ירושליימער רב’, האדם נשאר במלוא חשיבותו, עד כדי שיהי’ יכול להיות כהן גדול שנכנס לפני ולפנים והוא האדם המקודש ביותר בכלל ישראל וואס אויף זיין עבודה שטייט דער כלל ישראל, אבל יש מערכה במלוא התקיפות שלא יהי’ ירושליימער רב, האם זה נקרא לפגוע ולזלזל כשמדברים כך? יש כזה מציאות. כך נראה מערכה פעם שידעו ‘אפצושאצען’ אפי’ כשיש ביקורת, אין זה סתירה. לא צריך שיזדלזל פה כבודו של אף אחד. ואי”ז זלזול לומר שיהי’ כה”ג רק לא ירושליימער רב.
אבל ‘נגע’ זה זאל נישט אריינקריכען ביי אונז א כי הוא זה אז זאל קענען געמאלט זיין אזא מציאות, כעת הוא זמן שהעולם בחוץ הוא ‘א מעשוגענע וועלט’ וכשיש מצב כזה, משהו מזה חודר לתוכינו וצריכים להישמר מזה מאד שלא ניפגע מזה ושישרות השכל לא ייפגע.
כשאני מדבר מי אני לדבר אני מדבר לעצמי my job is להעביר את המסורה איך שראיתי אצל אבי מורי והמסורה שראיתי אצל מורי חמי, ויכול אני לומר בפה מלא שאני יודע איך שמורי חמי הי’ מתייחס לזה ואיך שרבי חיים הי’ מתייחס לזה ס’קיין שאלה נישט.
פעם דברנו מהדובנער מגיד וכדאי לחזור עליו איך שהוא מבאר את דברי המדרש, על הפסוק “אחות לנו קטנה ושדיים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה” אחות לנו קטנה זה אברהם שהפסוק מדבר בשעה שבא הקב”ה להשכין שכינתו על אברהם שע”ז מוסב פסוק זה, והי’ ספק שפקפקו מלאכי השרת אם יכולים לבנות עליו את הכלל ישראל, וע”ז נאמר אם דלת היא שאינו מיוסד במקומו רק מסתובב על צירו אינו ראוי לבנות עליו שאינו מתקיים אלא לשעה אבל אם חומה היא שמעמיד דברים כחומה ואז ראוי לבנות עליו טירת כסף ויכולים לבנות עליו את הכלל ישראל וע”ז ענה אברהם אני חומה ושדי כמגדלות שעתיד אני להעמיד כתים כתים של תלמידי חכמים שייניקו את הכלל ישראל, ומבו’ פה שהי’ פקפוק על אברהם אבינו של שדיים אין לה ואין ראוי לבנות עליו הכלל ישראל ועל זה ענה אברהם אני חומה ושדי כמגדלות. מה הי’ פה הנידון?
ומבאר הדובנער מגיד שפקפוקם של מלאכי השרת היתה שהרי אברהם אבינו העלה את העולם להשגות גבוהות ואף שהי’ מסורה משם ועבר אבל א”א השיג הרבה יותר מזה, ועל זה פקפקו מלאכי השרת ‘ושדיים אין לה’, מאין ינק יסודותיו ומי הם רבותיו על זה, שזה בלי “רביים” אי”ז חומה ואין יכולים לבנות עליו שהיום יכולים לחשוב כך ולמחר לחשוב אחרת. ‘חומה’ הוא רק כשזה בא מ”רביים” ויש ע”ז מסורה מדור דור. וזהו שפקפקו מי הם הרביים שלו על זה, ותורה שאין ע”ז רביים אינה חומה ואין יכולים לבנות עליו. ומה הוא באמת התשובה על זה?
ומצאנו פתרון דבר זה במדרש שוחר טוב על הפסוק “אברך את ה’ אשר יעצני אף לילות ייסרוני כליותי” ומבארת המדרש שמדבר פה אברהם אבינו ‘אין לי בכל אלה לא מפי רב ולא מפי מורה’ ומי הוא ה”רבה” שלי? הרבש”ע בעצמו הוא ה”רבה” שלי, “אברך ה’ אשר יעצני” שעשה ה’ שני כליותי כמעיין המתגבר, אברהם אבינו הי’ יכול להיות תלמיד ולשמוע השיעור direct מהרבש”ע בעצמו ואנחנו צריכים אברהם אבינו ותלמידיו כדי שנוכל לשמוע השיעור, אבל זה תורה מ”רבה”! ותורה צריכה להיות מ”רבה” וזהו כוונת אברהם אבינו שאני מעמיד כתים כתים של ת”ח שייניקו את כלל ישראל, שהסוג תורה שאני מעמיד הוא תורה שאינה משתנית, תורה שתימסר מדור לדור והוא תורה של רביים הנמסר מרב לתלמיד.
יש תורה עם מסורה מ”רבה” ויש תורה בלי “רבה” ויכולים להבחין ולעמוד על ההפרש ביניהם. ומה שבאתי לומר כאן שיש לנו תורה מרביים ויכולים להיות גדולים עד לשמיים אבל הכל צריך להיות כמו שהיו הרביים עושים, והרביים שלנו לא היו מניחים לראות בכזו מציאות ולא יכול להיות הפקר’וועלט שיהי’ מזדלזל כבוד ת”ח שנרדפים רדיפות שמגלגלים בגלגל אונטערוועלטניקער’ס שעושים בערמה איך שמוכרים לנו הכל במסוה…..
מ’דארף נישט רעדען צו פיל, מדובר פה על היראת שמים של יעדער איד, היראת שמים של כלל ישראל. הייתי מעדיף להישאר בשקט אבל אין יכולים להישאר בשקט כשיש דבר שפוגע בצפור הנפש של כבוד שמים וכבוד התורה של כלל ישראל.
זאל דער אייבישטער העלפען שישרות השכל ושצלילות הדעת לא תיפגע ושנזכה להרמת קרן התורה ושכבוד כל התלמידי חכמים וכל הגדולי עולם תישמר במלואה כצורתה ושנזכה לסייעתא דשמיא ושנזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנת חיים ושלום וכל טוב.
{Matzav.com}
